החלטה בתיק בש"א 6697/07

1.         ביום 12.8.07 החלטתי להיענות לבקשת המשיבה (המבקשת באותה החלטה), סולל בונה, ולהטיל עיקול זמני על המיטלטלין המצויים בבית מגוריו של המבקש (המשיב באותה החלטה), מרדכי יונה, וכן על כל הכספים, הנכסים והזכויות המצויים ו/או רשומים במחזיקים לטובת המבקש, וזאת לשם הבטחת ביצועו של פסק דין נגדו, ככל שיינתן, בתובענה בתא 9398/07 של בית משפט זה, על סך 12,545,550 ש"ח, שהגישה המשיבה נגד המבקש. ההחלטה, בבשא 6589/07, ניתנה על ידי במעמד צד אחד. ביום 6.9.07 הרחיב כב' השופט פרקש את הצו על כל הזכויות הרשומות על שם המבקש בלשכת רישום המקרקעין בנתניה, כמפורט בבקשת ההרחבה.

2.         הבקשה שלפני היא בקשתו של המבקש (המשיב בבקשה הקודמת) כי אורה על ביטול הצווים הנ"ל.

3.         בבקשתו, טוען המבקש שלוש טענות עיקריות.

4.         על פי הטענה האחת, לאחר שבית המשפט העליון דחה, ביום 5.9.07 את עתירותיהם של תנועת "שלום עכשיו" ושל ראש מועצת הכפר בילעין ואחרים (בג"צ 143/06; בג"צ 1526/07), הוסרה המניעה להמשיך ולבנות במתחם "קרית ספר", ולפיכך, אותו סעיף מן ההסכם (נספח ג' לבקשת העיקול), מכוחו הוגשה תביעתה של המשיבה, הקובע את הסדר פרעון החוב של חפציבה כלפי המשיבה במקרה שלא ניתן יהיה לחדש את העבודות באותו מקום, בטל. פועל יוצא מכך, לפי טענה זו, שאין חפציבה, וממילא אין המבקש, חייבים לה דבר. מתכונת ההתחשבנות ביניהם נשלטת מעתה על ידי סעיף אחר להסכם, ממנו נובע כי כל שנותר הוא חובות עתידיים, אשר אך מובן הוא כי טרם נתגבשה בעטיים עילת תביעה.

5.         הטענה השנייה היא, כי מה שכונה על ידי הצדדים "הסכם האקוויטי" (נספח ד' לבקשת העיקול), אשר נחתם באותו יום בו נחתם ההסכם המתואר לעיל, וכהמשך לו, ועל פיו ערב המבקש אישית לקיום ההתחייבות הקבועה בו, לא הבשיל. לפיכך גם לא קמה ההתחייבות מכוחו, עליה מבססת המשיבה את תביעתה בהליך העיקרי.

6.         ואילו הטענה השלישית מייחסת למשיבה חוסר תום לב, בכך שלא פרטה בבקשתה את העובדה שיש בה כדי להצביע על כך שהתנאים להבשלתו של הסכם האקוויטי לא התקיימו.

7.         אין צריך לומר, כי המשיבה חולקת מכל וכל על האמור לעיל. אני סבורה, כי הצדק עימה.

חובות עתידיים או חובות עבר?

8.         הן בבקשתה להטלת עיקול זמני, והן בתגובתה לבקשה לביטול העיקול שהוטל, מפרטת המשיבה את סכום ההמחאות של חפציבה, המוחזקות בידיה ואשר לא נפרעו, אשר על פי הנטען על ידה, רובן ככולן בהתאם לחשבון מאושר על ידי חפציבה, היינו על פי חשבון שאינו שנוי במחלוקת (מספר קטן של המחאות שטרם נפרעו, והמוחזקות בידיה של המשיבה, הינן על חשבון חוב של חפציבה למשיבה בגין הלוואה  בפרויקט מחסיה). טענות אלה מגובות בתצהיר. לא מצאתי בתצהירו של המבקש הכחשה לעובדה כי ההמחאות שהציגה המשיבה בתמיכה לבקשתה מקורן בחשבון מאושר בידי חפציבה. כך גם אין הכחשה בתצהיר מטעם המבקש כי ההסכם, נספח ג' לבקשת העיקול, מתייחס לחובות עבר. ואכן, עיון בפתיח להסכם נספח ג' לבקשה להטלת עיקול על נכסי המבקש שבפני, הינו, על פניו, ברור:

"סולל בונה תיתן לחפציבה גרייס נוסף לתשלום החובות עד ליום 1.12.06."

9.         מכוח הסכם זה, כעולה מתצהירו של ראש אגף הכספים של המשיבה, וכעולה מן ההמחאות שצורפו לבקשה להטלת עיקול (נספח ו' לבקשה הנ"ל) מסרה חפציבה לידי המשיבה המחאות בסכום של 18,466,955 ש"ח (יצויין כי המבקש טוען כי סכום ההמחאות הינו 14,361,000 ש"ח בלבד, אולם הוא לא הסביר כיצד הגיע לסכום זה). חפציבה פרעה סכום העולה במעט על 8 מיליון ש"ח מתוך סכום זה ונותרה איפוא חייבת כ- 10.5 מיליון ש"ח, ובנוסף, לא סיימה לפרוע את חובה בגין הההלוואה שקיבלה מן המשיבה בפרויקט מחסיה, כך שנותרה חייבת סכום העולה במעט על מיליון ש"ח. קשה להעלות על הדעת, כי חפציבה הייתה מוסרת בידי המשיבה שיקים בסכומים נכבדים ביותר בלא חשבון מאושר, ומבלי להכיר בחובה כלפי המבקשת. לעובדה שההסכם נספח ג' הנ"ל קבע מנגנון תשלום מיוחד למקרה שיבוטלו צווי הביניים וניתן יהיה להמשיך ולעבוד בפרויקט קרית ספר, אין השפעה על החוב שהתגבש בעבר, וכל תכליתו לקבוע מנגנון תשלום לגבי יתרת החוב אם ניתן יהיה להמשיך ולבצע עבודות במתחם. בשים לב למצבה של חפציבה היום, דומה כי ההיאחזות בסעיף זה המתייחס למקרה של אפשרות להמשיך ולעבוד במתחם, כאילו לא ארע בינתיים דבר, מעוררת תמיהה. הסיכוי, כי ההמחאות יפרעו הינו סיכוי קלוש, ואני סבורה כי הצדק עם המשיבה כי על פניו המדובר במקרה ברור של הפרה צפויה.

הסכם האקוויטי

10.       ביום בו נחתם ההסכם נספח ג', נחתם בין חפציבה לבין המשיבה הסכם נוסף, הוא "הסכם האקוויטי", אשר צורף כנספח ד' לבקשה להטלת עיקול. על פי הסכם זה, לו ערב אישית המבקש שלפני,

"אם וכאשר חפציבה ... תבצע הנפקת אקוויטי (כלומר שיקבלו בעלי המניות של חפציבה באופן ישיר תמורה מהנפקת האקוויטי), אזי תקבל סולל בונה את כל יתרת החוב (לחשבון סופי של הדירות והמקווה בקרית ספר והלוואה בפרויקט מחסיה) שטרם שולמה לה לאותו מועד..."

11.       אין חולק, כי ביום 29.7.07 מסרה חברת אלקטרה דיווח מיידי לרשות ניירות ערך ולבורסה לניירות ערך, לפיו חתמה החברה המדווחת על הסכם עם חפציבה, לפיו תרכוש אלקטרה 90% ממניות חפציבה דיור בסכום של 30.1 מיליון ש"ח, וכי סכום זה אכן הועבר לבעז יונה, כבעלים וכבעל השליטה המלאה בחפציבה דיור (נספח ז' לבקשה להטלת עיקול). בעקבות הפרסום, פנתה המשיבה למבקש ולבנו, בעז יונה, בדרישה לפרוע את החוב של 11,003,000 ש"ח, על פי הסכם האקוויטי.

12.       טענת המבקש היא, כי ראשית, לא התקיימה כלל הנפקה, שהיא התנאי להפעלת ההסכם, שכן מכירת מניות של בעל מניות אינה בבחינת הנפקה כלל. אולם הטענה החשובה יותר, לטעמו, הינה, כי שלושה ימים לאחר חתימת ההסכם עם אלקטרה ניתנה לבורסה הודעת ביטול על ידי אלקטרה, כך שממילא לא התקיים ההסכם.

13.       אני סבורה, כי גם טענות אלה אינן משכנעות. הצדדים הבהירו במפורש למה כוונתם בהסכם האקוויטי, והכוונה הינה פשוטה: כאשר בעלי המניות (ובמקרה שלפנינו, בעז יונה), יקבלו תמורה עבור מכירת מניותיהם, כלומר מההנפקה, אזי תפרע חפציבה את חובה למשיבה. כך אכן ארע, והתמורה נתקבלה בידיו של בעז יונה, בעל המניות. משנתקבל הסכום, קמה חובה על חפציבה לפרוע את החוב, והמבקש ערב לכך באופן אישי. לכאורה, יש ממש בטענותיה של המשיבה, כי ביטול העיסקה ימים ספורים לאחר מכן על ידי אלקטרה, הינו במישור היחסים בין אלקטרה לבין חפציבה, אולם אין בכך כדי להשפיע על החבות שקמה מכוח הסכם האקוויטי לפרוע את החוב שחבה חפציבה למשיבה, שכן בעלי המניות קיבלו באופן ישיר תמורה בגין ההנפקה. משקמה החבות, ניתן להיפרע מן המבקש כערב לקיומה.

חוסר תום לב

14.       איני סבורה כי המשיבה נהגה בחוסר תום לב בכך שלא ציינה בפני בית המשפט את דבר הביטול ההסכם בין אלקטרה לבין חפציבה. עמדתה של המשיבה היא, כאמור, כי הביטול פועל את פעולתו במישור היחסים בין חפציבה לבין אלקטרה, אך לא בין חפציבה לבין המשיבה, שהרי הכסף התקבל, ובכך השתכללו התנאים לחיוב חפציבה בפרעון החוב על פי הסכם האקוויטי. טענה זו תתברר בתביעה העיקרית שהגישה המשיבה נגד המבקש, אולם דומה כי עמדתה המשפטית של המשיבה ביחס למשמעות הביטול על ידי אלקטרה הינה עמדה הנטענת בתום לב, על יסוד הסכם כתוב ועל יסוד עובדה שאינה מוכחשת, לפיה הכסף אכן נמסר לידי בעל המניות, בטרם בוטל ההסכם, ולפיכך השתכללו תנאיו. כך או כך, עילת התביעה העיקרית של המשיבה נסמכת על השיקים שהיא אוחזת בהם, ואשר המבקש חתום עליהם.